סדר ספירת העומר

עם כוונות פשוטות

 נוסח ספרד ופולין

כתב סת"ם

Paperback

סְפִירַת הָעֹמֶר היא מצוות עשה מהתורה לספור כל יום במשך מ"ט ימים החל מהקרבת קורבן העומר. ביום החמישים של הספירה חוגגים את חג השבועות, שנקרא כך על שם שבעת השבועות של הספירה. ספירת העומר הוא גם כינויה של תקופה זו, שבה חלה מצוות הספירה

מקור מצוות הספירה הוא בספר ויקרא - וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַהוי"ה. וכן בספר דברים - שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַהוי"ה אֱלֹהֶי"ךָ, מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן, כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ הוי"ה אֱלֹהֶי"ךָ

בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים ממחרת השבת, היינו בט"ז בניסן, למחרת חג הפסח את קורבן העומר. הקרבן נקרא עומר, על שם כמות התבואה המוקרבת, שהיא עומר, לכהן שיניפנו לפני ה'. על שם הנפה זו הקרבן נקרא גם עומר התנופה

הקרבן היה עשוי משעורה, והוא התיר את התבואה החדשה למאכל. בשבועות היו מקריבים את שתי הלחם שהיו עשויות מחיטה, והן התירו הבאת קורבנות מקמח התבואה החדשה

פירוש פשטני לסיבה שבפסח מוקרב קורבן משעורים, ובשבועות דווקא מחיטים, הוא בהתאם לזמן ההבשלה שלהם, השעורה מבשילה בתחילת האביב והחיטה בסופו. אך יש המייחסים להבדל בין הקורבנות משמעות אחרת, והיא, שהשעורה נחשבת למאכל בהמה, ואילו החיטה נחשבת למאכל אדם, והדבר מבטא את ההתעלות של האדם, ושל עם ישראל. לפי הסבר זה, פסח מסמל את גאולת הגוף של האדם ושל עם ישראל, ואילו חג השבועות, זמן מתן תורה, מסמל את גאולת הרוח

ישנה מחלוקת בהלכה האם בזמננו שאין בית המקדש קיים ולא מקריבים את קרבן העומר, חיוב הספירה הוא מדאורייתא כלומר ציווי התורה אינו תלוי אם בפועל מקריבים את קרבן העומר, או מדרבנן זכר למקדש. דעת רבותינו המקובלים שספירת העומר היא מדאורייתא, דעת רוב הפוסקים שהספירה היא מדרבנן

Product details