ספר העיקרים

עיקרי הפילוסופיה היהודית

לחכם השלם איש אלוה”י מרנא ורבנא

רבי יוסף אלבו

ספר העיקרים לרבי רבי יוסף אַלְבּוֹ שנולד בשנת ה’ק”ם (1380) והסתלק בשנת ה’ר”ד (1444). היה רב ופילוסוף יהודי שהתגורר בספרד. מחשובי הפילוסופים היהודים

תלמידו של רבי חסדאי קרשקש, כיהן ברבנות בערים שונות באראגון ובקסטיליה. יצירתו של רבי יוסף אלבו נולדה על רקע הצורך לזקק את עיקרי היהדות למבנה בסיסי ופשוט, כדי לחזק את השורות ולמנוע התבוללות. השפעתו של רבו רבי חסדאי קרשקש עליו גדולה מאוד

התקופה שבה פעל רבי יוסף אלבו הייתה זמן משבר ביהדות ורבים המירו את דתם, רבי יוסף אלבו נאלץ להשתתף בוויכוח טורטוסה ולהסביר מול קהל עוין את עקרונות אמונתו, זה היה הרקע לחיבור ספר העיקרים, שבו העמיד רבי יוסף אלבו את עיקרי הדת היהודית על שלושה – מציאות האלהי”ם, מתן תורה בהתגלות בהר סיני, וקיומם של שכר ועונש, שהכופר בהם מוציא את עצמו מן הכלל ואין לו חלק לעולם הבא

הימנעות רבי יוסף אלבו מלכלול את האמונה במשיח כעיקר עוררה עליו ביקורת, והזכיר בספרו את ספר הזוהר שלא לקרוא בו, ובשאר ספרי המקובלים, כי אם מפי חכם מקובל כי חכמת הקבלה כשמה, רק על ידי קבלה

סגנונו של רבי יוסף אלבו פשוט ובהיר, בולט רצונו להתפלמס עם הנצרות, אשר לדעתו סותרת את השכל, בניגוד ליהדות

מגמות פולמוסיות אלו הביאו לצנזורים מסוימים שנעשו בספר בידי הרשויות, כפילוסופים אחרים תומך רבי יוסף אלבו בחקירה פילוסופית

חידוש יש בדעתו על הצמחונות – חידוש שהיווה יסוד לחזון הצמחונות והשלום של הרב קוק לדבריו, אף שהתורה התירה אכילת בשר, זהו היתר בדיעבד, שאינו מציאות אידיאלית

לדעת המחבר שלושה עיקרים מהווים את מהות היהדות והם – מציאות השם, תורה מן השמיים, שכר ועונש

מן העיקרים נובעים שורשים, ובמאמר ראשון, פרק כ”ו, מסכם רבי יוסף אלבו את העיקרים ואת השורשים המסתעפים מהם, השורשים שתחת עיקר מציאות השם הם – האחדות, סילוק הגשמות, שאין לו יתברך יחס עם הזמן, שהוא מסולק מן החסרונות

תחת תורה מן השמים הם – הנבואה, שליחות השליח

תחת השכר והעונש הם – ידיעת השם, שכר ועונש

אם בעולם הזה ואם בעולם הבא, בין שיהיה רוחני בין שיהיה גשמי, ביאת המשיח ותחיית המתים – כולם נכנסים באמונת השכר והעונש על הדרך שראוי שיאמינהו כל בעל תורת משה

כפילוסופים יהודיים אחרים תומך רבי יוסף אלבו בחקירה פילוסופית, בספר אף ישנה התייחסות מפורשת לדברי פילוסופים כאריסטו ואפלטון. למשל, הביא בשם אפלטון טענה לפיה ראוי שנשות המדינה יהיו משותפות לגברים בעלי מקצוע משותף והוסיף שכבר גינה אריסטו את דברי אפלטון אלו. בדבריו יש אף התייחסות פילוסופית לעולם הטבע, בדומה לפילוסופים יווניים רבים

כך, מציג את הסיבה לריצוף הכוורת בצורת משושה כשאיפה לתמונה הטבעית – העיגול, אך הימנעות משימוש בעיגולים שכן באמצעות עיגולים לא ניתן לרצף את המישור, נוצרים רווחים לא מנוצלים

הוא מחלק את בעלי החיים לשלוש קבוצות – חיות שמבנה חברתי מזיק להן, חיות שמבנה חברתי הכרחי להישרדותן [כגון האדם], וחיות שמבנה חברתי יכול לעזור להן אך אינו נחוץ