בני יששכר

ספר
בני יששכר
קבלה וחסידות עיקרית
המסדרת את משנת החסידות והקבלית
על שבת והמועדים
רבינו המקובל החסיד
רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב
הרצ”א
זצוקלה”ה

חסידות וקבלה

בני יששכר הוא חיבורו המרכזי של רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב שעל שם ספרו זה כונה עוד בחייו “בעל הבני יששכר”.דרושי הספר מסודרים לפי שנים עשר חודשי השנה היהודית, בהתמקדות מיוחדת על חגי ומועדי ישראל. בשל סידורו הייחודי, הפך הספר לקלסיקה חסידית עיקרית, המסדרת את משנת החסידות על המועדים.שמו של הספר “בני יששכר” כפי שמעיד המחבר בפתח הקדמתו, מיוסד על הפסוק בספר דברי הימים א’, פרק י”ב, פסוק ל”ג “וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל”, כשההדגשה היא על המשך הפסוק יודעי בינה לעיתים, כמטרת הספר המיועד לעסוק בעיתים ובזמנים.בקרב בני משפחתו ותלמידיו, מקובל טעם נוסף לקריאת שם הספר, וזאת משום שרבי צבי אלימלך קיבל מרבו החוזה מלובלין שאמר לו ברוח הקודש כי הוא בן לשבט יששכר.הספר מיוסד במאמרים מיוחדים על סדר כל חודשי השנה, כאשר בכל חודש מוקדשים מאמרים אחדים לבאר את מהות החודש, את סיבת שמו, ואת משמעותו הקבלית. בפתיחת הספר מוקדשים עשרה ‘מאמרי השבתות’ העוסקים בדרוש ובהבנה פנימית של מהות השבת, והדרך לעבודת ה’ בה. אחריהם באים מאמרי חודש ניסן שהוא החודש הראשון על פי הלוח העברי, ובו דן המחבר בדרושים ארוכים על משמעות חג הפסח וכך על כל סדר המועדים.אריכות דברים מיוחדת, נרשמת במאמרי חודשי כסלו-טבת המוקדשים ברובם למשמעותו של חג החנוכה. וזאת משום שכפי המקובל, בחג זה, חש המחבר התעלות רוחנית מיוחדת. המאמרים שמקיפים את כל ענייני החג שמעט נכתב אודותיו, הפכו את הספר לפופולרי בקרב הציבור החסידי, המרבה ללמוד בו בעיקר בימים אלו. הרב המקובל רבי צבי אלימלך שפירא (הרצ”א) נולד בשנת תקמ”ג בעיירה יאוורניק שבגליציה (כיום בפולין) לאביו רבי פסח לנגזם, מלמד תינוקות, ולאימו איטה, אחייניתם של רבי אלימלך מליז’נסק ורבי משולם זושא מאניפולי. מסופר כי כל אחיו הגדולים של רבי צבי אלימלך נפטרו בגיל צעיר, וכדי למנוע את פטירתו של רבי צבי אלימלך, התייעצה אימו עם דודה, רבי אלימלך מליז’נסק, לגבי מתן שם לרך הנולד. רבי אלימלך הבטיח לה שיולד לה בן זכר שיחיה ויאיר את העולם בתורתו, והורה לה לקרוא לילד בשמו שלו, אלימלך. מאחר שבארצות אירופה לא מקובל לתת לילד שם של אדם חי, הוסיפו הוריו לשמו של התינוק את השם צבי. רבי אלימלך אמר שבגלל זה הפסידו חצי ממעלתו של התינוק, משום ש”צבי” אינו מלך, ולכן יהיה חצי מלך.את תורתו למד רבי צבי אלימלך אצל החוזה מלובלין ורבי מנחם מנדל מרימנוב, וכן אצל המגיד מקוז’ניץ ורבי אברהם יהושע העשל מאפטא. כמו כן היה בקשר עם תלמידי החוזה מלובלין ובעיקר רבי נפתלי צבי מרופשיץ ורבי צבי הירש מזידיטשוב.שימש ברבנות ברוביטש, בסטריז’וב, בהאליטש, בדינוב ובמונקאטש, ובהן פעל רבות להפצת תורת הקבלה ונלחם בחריפות נגד המשכילים. בזמן כהונתו במונקאטש אסר על פיטום אווזים משום צער בעלי חיים, ולכן עורר עליו את חמתם של פרנסי העיר ונאלץ לעזוב את מונקאטש ולחזור לדינוב, ונקרא על שמה. נהג לחתום על מכתביו בחתימה “האוהב הנאמן לכל ישראל, דורש טוב לעמו”. בדינוב חסידים החלו להתקבץ סביבו. נפטר בדינוב בי”ח בטבת תר”א, בגיל 58. בנו רבי דוד מילא את מקומו כאדמו”ר בדינוב