עלים לתרופה

מתורת רבינו הגדול

נחל נובע מקור חכמה

רבי נחמן מברסלב

נין לרבינו הבעל שם טוב הקדוש

מכתבים מרבינו נתן תלמידו נאמן ביתו של רבינו

הוא לקט בעל יותר מחמש מאות מכתבים שכתב רבי נתן מברסלב, תלמידו ונאמן ביתו של רבינו נחמן מברסלב
ספר נקרא גם – מכתבי רבינו ורבי נתן. ונקרא גם – מכתבי מוהרנ”ת

הספר מנוקד

רבי נחמן מברסלב סלל דרכים חדשות בחסידות. הוא הדגיש את הערך של התפילה, ההתבודדות, האמונה התמימה והפשוטה וההימנעות מחקירה פילוסופית, על אף שבסוף ימיו התיידד עם היהודים המשכילים שחיו באומן. הוא הדגיש גם את הצורך להשתוקק לאלהי”ם, ואמר שלפי גדולתו אין מי שיכול לומר שהוא עובד את הא”ל, אלא העיקר הוא כיסופים וגעגועים. להשתוקקות זו אפשר לזכות בעיקר בעזרת אמונה פשוטה

לצד הדרשות שנשא בפני חסידיו, כמנהג האדמו”רים בדורו, סיפר גם מעשיות, המתפרשות כאלגוריות ומשלים לתורותיו….. הוא הדגיש לא מעט את חשיבותה של השמחה, וההתנגדות לייאוש ולעצב אפיינה את תורתו לאורך כל הדרך. דוגמאות לאמרות מפורסמות משלו בעניין זה

ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאוד מאד

והכלל והעקר שלא יתפחד כלל

מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד

אין ייאוש בעולם כלל

תורתו היום מתפשטת בעולם, ואין בית שלא לומדים מתורתו, שרים משירתו. רבי נחמן מברסלב נולד א’ בניסן ה’תקל”ב, והסתלק בי”ח בתשרי ה’תקע”א, היה מייסד חסידות ברסלב, והאדמו”ר היחיד שלה

רבי נחמן היה מורה רוחני מקורי שהדגיש את המכשולים הרבים בדרך לדעת הא”ל ואת חשיבות השמחה, האמונה הפשוטה והתמימות, וכן ההתקשרות לצדיקים, ובפרט צדיק האמת

הרבה למחות על מה שראה כהתמסדות ואובדן הדרך של החסידות ונקלע למחלוקות קשות עם אדמו”רים אחרים, עקב המקוריות והשונות בדרך שייסד, וכן סביב טענתו שהוא לבדו צדיק האמת ושישנם אדמורי”ם שהם מפורסמים של שקר

ספר זה הוא כדוגמת ספר אורחות צדיקים, ובו הנהגות שכל אדם צריך לנהוג בהם, יש בו סגולות עצות ועוד

הודפס לראשונה בדפוס ברדיטשוב תרנ”ו, מהדורה מושלמת הודפסה בווארשא תר”ץ על ידי רבי אהרן ליב ציגלמאן

בספר יש אוסף מכתבי רבי נתן תלמידו ונאמן ביתו של רבינו נחמן מברסלב, בנושאים שונים, מלאים בהדרכה לעבודת ה’, ולחיים קרובים לבורא עולם, בדרכו המופלאה של רבינו הקדוש רבי נחמן

המכתבים מלאים בפירושים על תורות ואמרות רבינו הקדוש, שיחות חיזוק והדרכה לחיי היום יום, ברוחניות

וגשמיותבספר זה יש אוסף של יותר כחמש מאות מכתבים שכתב רבי נתן, בעיקר לבנו, אך גם לאחדים מתלמידיו

המכתבים מלמדים כיצד לחיות את חיי היום יום על-פי משנת רבי נחמן מברסלב

הספר עלים לתרופה נכתב ברוח הקודש ונתן סימנים לכל דבר שעובר על אדם בזה עולם לעורר ולהקיץ, לחזק ולקרב את כל אדם, מכל מקום שהוא, להטותו לתחייה, להחלימו ולרפאו ולחיותו בחיים אמיתיים ונצחיים, לשים לו שארית לנצח נצחים

המכתבים מתבססים על משנתו ותורותיו של רבי נחמן מברסלב, הרוויות בעצות מעשיות לחיי היום יום, והנוגעות בכל פרט בחיינו, וניתן להגיע על ידן לתובנות נפלאות, מעצימות, ומשנות חיים ממש

מוהרנ”ת [מורנו הרב רבי נתן] ז”ל כתב את ספריו הקדושים ברוח הקודש כל כך גדולה, עד שכל מי שרק מסתכל בהם, מוצא את עצמו שם

מה גם שרבי ז”ל אמר [ליקוטי מוהר”ן חלק א’ סימן קכ”א] על הפסוק – אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי לעשות רצונך. כשאדם רואה ולומד בספר, ובכל מקום שהוא רואה ולומד מוצא את עצמו, היינו שלוקח לעצמו מוסר, ורואה פחיתותו ושפלותיו, בכל מקום באיזה ספר שהוא בא ומעיין שם, זה סימן שחפץ לעשות רצונו יתברך. וזה – אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. זה סימן – לעשות רצונך אלה”י חפצתי

ואלו דברי תלמידו נאמן ביתו רבי נתן ז”ל – מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה’ יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ [תְּהִלִּים ק”ו]. מִי יוּכַל לְסַפֵּר, מִי יוּכַל לְשַׁעֵר, אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, אוֹר הָאוֹרוֹת, אוֹר הַצַּחְצָחוֹת, אוֹר הַגָּנוּז וְצָפוּן וְטָמוּן עִם כְּלַל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּהֶם תְּלוּיִים כָּל הָעוֹלָמוֹת. וּבְיוֹתֵר אֲשֶׁר פָּעַל וְעָשָׂה עִם אֲנָשָׁיו הַמְקֹרָבִים אֵלָיו אֲשֶׁר זָכוּ לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ צֵל הַקָּדוֹשׁ וְלִשְׁמֹעַ מִפִּיו מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ דְּבָרִים שֶׁכִּסָּם עַתִּיק יוֹמִין. וּבִפְרָטוּת, אֲשֶׁר פָּעַל וְעָשָׂה עִמִּי הֶעָנִי וְהָאֶבְיוֹן, אֲשֶׁר הֱקִימַנִי מֵעָפָר וּמֵאַשְׁפּוֹת וְהוֹשִׁיבַנִי אֶצְלוֹ, וְקֵרְבַנִי בְּרַחֲמָיו בְּיוֹתֵר, וְסָמַךְ יָדוֹ עָלַי לְקַבֵּל וְלִכְתֹּב אֶת כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתוֹ וְשִׂיחוֹתָיו וְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹתָיו. הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, זִכַּנִי שֶׁיִּהְיֶה נִכְתָּב עַל יָדִי, וְאָמַר בְּפֶה מָלֵא שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ כִּי־אִם אָנֹכִי מְעַט וְעוֹד כַּמָּה לְשׁוֹנוֹת כָּאֵלֶּה
וּבֶאֱמֶת נַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כְּלָל, וּכְבָר כָּתַבְתִּי הַרְבֵּה וְסִפַּרְתִּי לַחֲבֵרַי וְתַלְמִידַי בַּפֶּה הַרְבֵּה מְאֹד, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם דְּבָרַי עָשׂוּ רֹשֶׁם בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס בְּלִבָּם הָאֱמֶת כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת. וְנִתְעוֹרְרוּ הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכַמָּה כְּבָר נִסְתַּלְּקוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה וְנִפְטְרוּ בְּשֵׁם טוֹב מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה וֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה חֶלְקָם בַּחַיִּים, וְהַנִּשְׁאָרִים לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים הִנָּם חֲזָקִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה כִּרְאִי מוּצָק בַּל יִמּוֹטוּ לְעוֹלָם

וְעִם כָּל זֶה יָדַעְתִּי בְּנַפְשִׁי כִּי הֵם גַּם הֵם עֲדַיִן צְרִיכִין לְמוֹדָעֵי רַבָּה וַעֲדַיִן אֵינָם יוֹדְעִים אוֹר אֲמִתַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּתוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי כַּאֲשֶׁר תָּקוּעַ בְּנַפְשִׁי. וּכְעֵין מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה [סַנְהֶדְּרִין סח ] – הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי וְלֹא חִסַּרְתִּי מֵהֶם כִּי־אִם כַּכֶּלֶב הַמְלַקֵּק מֵהַיָּם וְתַלְמִידַי לֹא חָסְרוּ מִמֶּנּוּ וְכוּ’. מָה אֲדַבֵּר, כִּי כָּל דְּבָרַי אֵלֶּה נוֹגְעִים בִּידִיעוֹת נְעִימוּת הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת בַּלֵּב אֲשֶׁר הוּא לְכָל חַד כְּפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ, וְהֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו הֵן הֵן נוֹרְאוֹתָיו, אֲשֶׁר יָגַע וְטָרַח בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל כָּךְ עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה וְעָלָה לְמָקוֹם שֶׁעָלָה. אֲשֶׁר הִמְשִׁיךְ שִׂכְלִיּוֹת עֲמֻקִּים כָּאֵלֶּה, מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֶב אִישׁ עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ, עַד אֲשֶׁר בְּחָכְמָתוֹ הַנִּשְׂגָּבָה וּבְכֹחוֹ הֶעָצוּם הֵאִיר בְּטוּבוֹ בַּלֵּב הַפָּחוּת וְהַנִּשְׁחָת הִתְנוֹצְצוּת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ כְּלָל. וּרְאֵה זֶה חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא הָיָה לְעוֹלָמִים וְכִמְרֻמָּז בְּהַתּוֹרָה מֵישְׁרָא דְסַכִּינָא בְּסִימָן למ”ד עַיֵּן שָׁם שֶׁצְּרִיכִין רַבִּי גָּדוֹל וְאֻמָּן נִפְלָא וְרוֹפֵא נֶאֱמָן שֶׁיּוּכַל לְהַכְנִיס הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת בְּלֵב הַקְּטַנִּים כָּאֵלֶּה חוֹלִים כָּאֵלֶּה רְחוֹקִים כָּאֵלֶּה